הנתיב של מחליף ל-IT

שלום לכולם, החלטתי לשחרר כמה מילים על איך החלטתי להיכנס ל-IT על מנת להגביר את המוטיבציה והביטחון העצמי למי שעדיין מהסס או כבר מנסה. יש לומר שאתה צריך להחליט בעצמך בנחישות אם העסק הזה מתאים לך או לא. כי בדרך למטרה זו יהיו לך מכשולים רבים ותשאל את עצמך משהו כמו: "אולי כל זה לא בשבילי" או "אני כנראה טיפש מדי". אתה צריך להשלים עם זה ולקבל את זה. זה יהיה קשה, אבל אם תתגבר על כל זה, הרווח יהיה מוחשי. עכשיו אני בן 27. נכנסתי לאוניברסיטה מספר פעמים =) הפעם הראשונה הייתה חזרה עם הבחינות (השנה האחרונה לפני היישום בקנה מידה מלא של ה-EIT). למרות העובדה שעברתי את הבחינות בבית הספר בצורה טובה מאוד, הפער בין תכנית החינוך הבית ספרית למה שנדרש באוניברסיטה עשה את שלו (לפני אותן בחינות, UPE מעשן בעצבנות בצד). הלכתי למכינות. סיים ונכנס. למרות שהסגל אליו הגעתי היה טוב, זה איכשהו לא הסב לי הנאה. לא רציתי לחבר את חיי עם אגוזים, גלגלי שיניים וציורים. עזבתי את השנה הראשונה שלי ונכנסתי מחדש לחוזה היכן שרציתי. בחרתי את הכיוון תוך התחשבות בסיכויים שהמקצוע יכול לספק. מקורות המידע של האוניברסיטה תיארו יפה את מה שאוכל לעשות לאחר סיום הלימודים. ואני, בהשראת העתיד המזהיר שלי, יצאתי לכרסם בגרניט של המדע. כאן בזמנו גברתי, "מעולם לא טעיתי כל כך לפני כן." הם לימדו חבורה של שטויות מיותרות שהיו גם בת מאה שנים. כמובן שהיו גם דיסציפלינות מעניינות, כמו C++ ומסדי נתונים. אבל לא באמת היה אפשר ללמד אותם, כי היה צורך להרוויח כסף למגורים ולמזון. המצב, אני חייב לומר, לא היה הכי טוב. כך התנהלו הלימודים והבנתי שבאופן עקרוני אלוהים יודע על מה מדובר. במהלך התקופה הזו החלפתי הרבה מקומות עבודה. הוא היה מלצר, אמרגן, סוחר, סוכן מכירות וכו'. רכשתי ידע במקצוע אחר מאוד מיוחד, שהוא מאוד מעניין ובעל שכר גבוה, אבל כמעט ללא דרישה בארצותינו. אז הכל הסתובב והסתחרר וברגע מסוים הבנתי שאני מתחילה להיכנע קצת. כשאתה מסתובב כל היום בעבודה, מנסה להגיע לאוניברסיטה במשרה מלאה כדי לקחת מעבדה או קורס, ואז אתה חוזר בערב ומנסה ללמוד משהו אחר, אתה מתחיל להבין שניצחת לא נמשך זמן רב ואתה צריך לחשוב על משהו. וכך קרה שהיו סביבי אנשים שכבר עבדו ב-IT או ניסו להיות מתכנתים. והסתכלתי עליהם, ראיתי שהם מתעניינים במה שהם עושים ושזה גם הביא תוצאות מתאימות. הגורם העיקרי עבורי, כמובן, היה חבר הנפש שלי, שתמיד תמך בי בכל העניינים. למען האמת, אני לא יודע מה יכולתי לעשות בלעדיה. כך. היו לה יכולות טובות בלימוד מדעים מדויקים והיא נמשכה לתכנות והזמינה אותי לנסות את עצמי בכיוון הזה. אני חייב לומר שמעולם לא היה לי עניין בזה וחשבתי שזה בכלל לא בשבילי. אבל התחלתי לנסות. בהתחלה, כמובן, הראש שלי היה מבולבל לגמרי, והיה קשה להכריח את עצמי. ניסיתי ללמוד C++, אבל היה קשה ללמוד מספרי לימוד. המוטיבציה ירדה לאפס. בגלל זה לקחתי הפסקות. ואז יום אחד חברה שלי נכנסה לקורס בחברה שגייסה אנשים במטרה ללמד אותם תכנות בג'אווה ולהעסיק אותם. הלכנו יחד לראיון. את הפעם ההיא לא יכולתי לעבור. שוב, הגורם של חוסר זמן להכנה השפיע. חזרתי לעבודה, חזרתי מדי פעם ללמוד. כבר נרשמתי לכניסה הבאה (אגב, בדיוק כך החלטתי ללמוד ג'אווה). אני חוזר שוב שזה היה קשה להפליא. כבר קשה לשלב עבודה ולימודים באוניברסיטה, וכשהוספתי קורסים, כמעט הפסקתי לעשות משהו בכלל. בנוסף, התעוררו בעיות במשפחה. נאלצתי להפסיק ללמוד. הזמן עבר. סיימתי את התואר הראשון ולבסוף הבנתי שאסיים את לימודיי באוניברסיטה עם סיכוי גדול להיות מומחה בכל דבר ושום דבר. הלכתי למחלקת התכתבות לתואר שני. אני יכול לומר בביטחון מלא שלא איבדתי כלום. ההשכלה הגבוהה שלנו אינה נותנת דבר מלבד היכולת להתחמק והאכזבה של אובדן זמן רב שניתן להשקיע בו בצורה מועילה.העבודה נעשתה קצת יותר קלה. הזמן הפנוי החל להופיע. אבל אז ראיתי שצריך לעשות איזושהי בסיס לעתיד נורמלי. הנוכחית לא נתנה דבר מלבד עצבים מרוטים. התחלתי ללמוד ג'אווה שוב. ניסיתי לעשות זאת על סמך ספרם של קתי סיירה וברט בייטס. בדיוק כמו בפעם הקודמת, היה לי קשה ללמוד משהו. רציתי איזשהו מבנה ומורכבות, אבל מה שקיבלתי היה עדיין לקפוץ מדבר אחד למשנהו. ואז חבר שלי אמר שהוא גם מנסה את כוחו בתכנות והתחיל ללמוד באמצעות JavaRush. צריך לומר שבהתחלה הייתי מאוד סקפטי לגבי זה. משחק שיכול ללמד אדם תכנות? נראה כמו חטיפת כסף. ובכל זאת, פרוגרים איומים לומדים מספרים ומשום דבר אחר. אבל לאחר זמן מה שחיטטתי ודחפתי בספרי לימוד, החלטתי לנסות לפעול לפי העצה ולהשתמש ב-JavaRush. ואני חייב לומר, אנחנו הולכים משם. זה מה שחיפשתי. מורכבות ומבנה. כל המשימות ניתנו מיד עם תרגול. כל מה שלמדתי, מיד יישמתי וכך הוא נאגר לי בראש. מקודד ממש בעבודה. כל פתרון לבעיה הביא הנאה שכן הוא סיפק מעבר לשלב הבא. כל מאמר היה מעורר מוטיבציה. כשהופיעו סרטונים במהלך תהליך הלמידה, אהבתי להכין לעצמי תה ירוק, לקחת סניקרס ולעצור לצפייה. זה ממש עזר לנקות את הראש ובמקביל לקבל מנה של מוטיבציה. כמובן שהיו רגעים קשים. העבודה בה עבדתי לא רק שלא הייתה מהנה, היא למען האמת הייתה מחליאה. הבוסים דרשו ממני כל הזמן לעבוד קשה כמו גליה, ובמקביל ניסו כל הזמן לכופף את המשכורת שלי ולהרוס לי את העצבים. הייתי צריך להתחמק כדי להרוויח משהו. בנוסף, כמובן, התחושה שסימנתי זמן בזמן שכולם מתקדמים הייתה מדכאת (וזה הדבר הגרוע ביותר). זה השפיע באופן טבעי על חיי המשפחה. החצי שלי, שבאותו זמן כבר עבד כמפתח, היה מודאג מזה. מתח כזה, כמובן, הביא לפומפיה. גם באימונים נתקלתי לפעמים במשימות כאלה שנראה לי שאני טיפש וזה לא הקטע שלי. אבל בכל פעם התגברתי על עצמי והבאתי את זה עד הסוף. כך, הגעתי לרמה 25 של JavaRush. באותה תקופה, חבר שלי שהמליץ ​​לי על הקורסים האלה כבר עבד והמליץ ​​לי להתחיל לגזור פרויקטים חינוכיים קטנים משלי. באותה תקופה היו קשיים בתחום הכספים והמנוי החודשי הבא שלי הסתיים זה עתה. החלטתי ללכת לפי עצתו (אגב, אני קצת מתחרטת שלא הצלחתי לסיים את הלימודים). התחלתי ללמוד את ה-Spring framework, שבלעדיה פיתוח בג'אווה כבר כמעט בלתי אפשרי. התחלתי להעמיק את הידע שלי ב-HTML ו-CSS. ובכן, למעשה התחלתי לבנות יישום אינטרנט קטן. היישום הראשון שלי לא סיפק שום תועלת מלבד השליטה שלי בטכנולוגיות חדשות. המהות שלו הייתה רק להרכיב אובייקט מתוך רשימה של רכיבים ורמות איכות שונות. זה היה נראה אלמנטרי. אבל היא היא שאפשרה לי ללמוד את היסודות ונתנה לי ביטחון שאני כבר יכול ליישם את הכישורים שלי בפועל. על הדרך התחלתי לעקוב אחר שוק העבודה. למעשה היו הרבה כאלה, ואפס. העניין הוא שבעיר שלי תחום ה-IT מאוד מפותח ותמיד צריך מפתחי Java. אבל רובם נדרשים ברמה הבינונית ומעלה. מקומות פנויים נדירים לג'וניור דרשו ניסיון של שנה או יכולת לעבוד עם שלל טכנולוגיות שלא הכרתי. זה נבע מהעובדה שהשוק היה רווי יתר במפתחים מתחילים וסף הידע לכניסה גדל כל הזמן בהתאם. בלבוב, למשל, ניתן היה לראות לפעמים משרות פנויות בהן נדרשה רק Java Core. למרות זאת, התחלתי לשלוח קורות חיים, במקביל להגשת פרויקטים חינוכיים ולמדתי טכנולוגיות חדשות שהוצעו למתחילים בדפי DOU. יצרתי חשבון linkedin ומילאתי ​​אותו בכמה כישורים שלי. כמובן שלא היו תשובות. מי צריך מומחה למתחילים, שהכשרתו עדיין צריכה להיות מושקעת בזמן, כסף ומשאבי אנוש. אף אחד. אבל לא ויתרתי ושלחתי את קורות החיים שלי בהתמדה אפילו למקומות שבהם נדרשו עמדות ביניים. הזמן עבר. וכמובן שהרגשתי ייאוש. נראה היה ששום דבר לא יסתדר. אבל אז קיבלתי הצעה להשלים משימת מבחן (אגב, היא הגיעה מהמקום שבו נדרש האמצע). כשפתחתי אותו, זה היה גם רגע של פחד וגם רגע של אושר. ראיתי שהמשימה ניתנת לביצוע. היה צורך ליצור אפליקציה בה יוכל המשתמש ליצור אובייקט עם מזהה, שם וערך מספרי. נדרש שימוש ב-Spring (אתחול, IoC, REST, MVC, Security), Hibernate, MySQL, JUnit. עבור ממשק המשתמש הוצע להשתמש ב- Thymeleaf. מזה, באותה תקופה הכרתי פחות או יותר רק את Spring IoC, MVC ו-MySQL. לכל דבר הוקצו חמישה ימים. התחלתי לשלוט בזה. הרבה זמן לא ישנתי. בנוסף, ממש באמצע התקופה הזו נאלצנו לטוס לבקר קרובי משפחה. ניסיתי כמיטב יכולתי, וביום האחרון בקושי הצלחתי להבין כלום, כי לא ישנתי הרבה מאוד זמן. שלחתי את המשימה. לאחר המתנה קצרה קיבלתי תשובה שהמשימה נבדקה ותילקח בחשבון. מטבע הדברים, זו התשובה המנומסת הסטנדרטית. הבנתי מצוין שלא סביר שאסיים את המשימה בצורה טובה בפעם הראשונה. אבל זה כבר היה משהו. ההזדמנות הזו אפשרה לי ללמוד הרבה דברים חדשים. למרות שלא קיבלתי הצעה, עדיין הייתי אסיר תודה על ההזדמנות לנסות. המשכתי ללמוד. נרשמתי לבית הספר לתכנות הסתיו, שמתקיים מדי שנה על ידי חברה ידועה בעירנו. עם הידע שכבר היה לי עברתי בקלות את מבחן הבחירה. מהות בית הספר הייתה להכיר לתלמידים שפות וכלי פיתוח. בנוסף, מי שרוצה יכול היה להקים קבוצות שאליהן צורף אוצר וקיבל את המשימה לסיים פרויקט כזה או אחר. זה, בתיאוריה, נתן הזדמנות להבחין ולהשיג עבודה. כאן למדתי שלא רק ידע בטכנולוגיה חשוב, אלא גם עבודת צוות. במהלך תהליך הלמידה ראיתי מה חסר לי וקצת לפני שהכל נגמר, התחלתי ליצור אפליקציה שדומה מאוד במעורפל לפינטרסט מפושט. בדרך, ביקשתי מחבר שלי להדריך אותי. ככל שחלף הזמן, ראיתי שאני מסתדר יותר ויותר. עם כל צעד חדש הרגשתי שזה שלי. מאוד נהניתי ממה שעשיתי. ממש ליקקתי כל פרט באפליקציה שלי. זה נכון במיוחד בחזית. הפיתוח שלו לקח לי יותר זמן מאשר ה-backend. כי אי אפשר לנחש עם הפרופורציות והכל נראה כמו UG. עבר עוד קצת זמן וראיתי שההרשמה שוב יוצאת לדרך לקורסים שנרשמתי אליהם פעמיים. החלטתי לשלוח שוב את קורות החיים שלי. הכל עוצב וצבוע להפליא (באנגלית, כמובן). בתגובה, הוזמנתי בחזרה לראיון. כשענו לי נשאר שבוע לפני זה. במהלך הזמן הזה, ממש טרפתי מקורות מידע שהציעו תשובות לשאלות שעלולות להישאל. אגב, גם המשאב של Quizfull עזר לי כאן מאוד. הרבה תחביר התברר. למרות שהייתי צריך לעבוד שם כקומפיילר, זה דווקא היה מאוד שימושי וכל מה שלמדתי שם היה שימושי בראיון, שהרגשתי שעברתי היטב. באופן עקרוני, נראה היה שהדבר אושר מאוחר יותר. לקחתי את הקורס. במהלך תהליך ההכשרה, המועמדים נדרשו להשתתף בהרצאות ולהכין שיעורי בית. על הדרך חולקו כל הפונים לצוותים והם קיבלו פרויקט חינוכי שהיה כל מהות ההכשרה. כשהציעו לנו את הנושא של פרויקט חינוכי, כל הצוות חשב שאנחנו לא יכולים להתמודד עם זה. האוצרים אמרו בכנות שהנושא יוצא דופן ובגדול, אחד הקשים בכל הזמנים. היו הרבה טכנולוגיות שלא חקרנו. אבל בכל זאת, החלטנו שאנחנו צריכים לנסות, ובמקרה הגרוע, זו תהיה חוויה טובה מאוד. כאן אני חייב לומר שהיה לי מזל גדול עם הצוות שסיימתי איתו. כל החבר'ה הבינו את חשיבות ההכשרה ורצו למצוא עבודה. ולדעתי, זו הסיבה היחידה שהצלחנו להשלים את הפרויקט. בכל פעם שנתקענו, כולנו התכנסנו ודחפנו את המצב. למען האמת, היה נעים לעבוד בסביבה כזו. כמובן שכל הזמן הזה היה מלווה בהתרגשות גדולה. אני אפילו זוכר שיצאתי לחופשה עם המשפחה שלי ועם החברים שלנו בחופשות מאי וחשבתי שאוכל לקחת הפסקה. לא כך =) הכל יצא לי מהראש חוץ ממה שהיה נחוץ בתהליך הלמידה. אי אפשר היה לשכוח לרגע. אבל זה אפילו לטובה =) והנה הסיפור הזה מגיע לסיומו. בתקופה שבה סיימנו את העבודה על הפרויקט, הוצע לי להתראיין לפני תום ההכשרה. למרות החרדה הגדולה, עברתי את זה וקיבלתי את ההצעה הראשונה שלי. אני לא חושב שאני צריך להגיד שהשמחה שלי לא ידעה גבול. סוף סוף השגתי את המטרה שלי ועברתי לרמה חדשה. כרגע אני עובד כבר החודש השמיני. וכל יום אני משוכנע שזה שלי ואני אוהב את מה שאני עושה. מטבע הדברים, מוטיבציה נוספת ניתנת מהעובדה שהעבודה שלי מקבלת שכר הוגן והחברה דואגת שארגיש בנוח בזמן העבודה. לעתים רחוקות אתה יכול לראות דבר כזה במדינה שלנו. מטבע הדברים, גם עכשיו יש רגעים קשים ולפעמים צריך להקריב שינה ועבודה בלילה. בין אם זה טוב או לא, אני אוהב את זה. בנוסף, זה אף פעם לא עובר מעיניהם של ההנהלה. בשבע השנים האחרונות נהניתי מאוד ממה שאני עושה. באופן טבעי, הייתה לכך השפעה חיובית על כל ההיבטים של חיי. כתוצאה מכך, אני יכול לומר שלמרות כל הקשיים והמכשולים, כל אחד יכול להשיג את מה שהוא רוצה. אתה רק צריך לא לסטות מהדרך המיועדת, לעשות כל מאמץ ולא לוותר כאשר מתרחשים כשלים. סליחה שכתבתי כל כך הרבה. אני מקווה שזה יעזור למישהו בזמנים קשים. זה עזר לי. כל הכבוד ותודה לצוות JavaRush. עזרת לי מאוד =) המשך UPD, כמה שנים מאוחר יותר 👉 דרכו של מחליף ל-IT v2.0