ההיסטוריה שלי

שלום לכולם. החלטתי לשתף את סיפור ההצלחה שלי. מחשבות על זה מרחפות כבר די הרבה זמן, אבל מעולם לא הגיעו אליהן, וכשהן עשו זאת, רציתי לעשות משהו יוצא דופן, וזו הסיבה שכל זה נדחה, אבל עכשיו החלטתי, בלי שום מושגים, אי בהירות, וכו', לספר ישירות מה איך זה קרה. ההיכרות הראשונה שלי עם המילה "תכנות" קרתה כשהייתי רק בן 13, והייתי בחור רגיל שהתעניין במשחקי מחשב, כמו הרבה אנשים בימינו. זה היה משחק שנקרא Garry's Mod, אולי מישהו שמע אותו, והייתה לו שפת E2 מובנית, שאיתה אפשר לעשות וליצור משהו במצב "ארגז חול". באופן כללי, זה דבר מעניין, אבל באותו זמן עדיין לא היה לי מושג מה זה: כל ניסיונות הקידוד הסתכמו בהעתקה-הדבקה ושכפול אינטואיטיבי של קוד עם קוד דומה, ושמעתי את המילה "תכנות" בעצמה בצ'אט קולי עם ההערה "זה יהיה בבית הספר שלך". ספוילר: זה לא היה :))) ואז התכנות נשכח איכשהו, עד שיום אחד מצאתי את האתר הזה והתחלתי ללמוד מתי 10 הרמות הראשונות עדיין היו פנויות (סביר להניח שמצב אחר לא היה מאפשר לי להתחיל לתכנת, כי לתלמידי בית הספר יש מעט מאוד כסף, ואני עדיין לא אוהב לשאול את ההורים שלי). הניסיונות הראשונים הסתיימו באי הבנה בכיתה, אז הייתי בכיתה ט' בערך, אז החלטתי לשים את זה בצד להמשך. לאחר זמן מה, כשגדלתי קצת יותר, חזרתי לקורסים הללו וניסיתי שוב. קרה? לא :))) ניסיון מספר שני נתן הצלחה מסוימת, המוח שלי פרץ את המחסום שבו הוא נתקע בפעם הקודמת במהלך הניסיון הראשון, היה משהו לעשות עם מחלקות ובנאים. הלכתי רחוק יותר, אני חושב שהגעתי לרמה 8-9. שם נעשיתי מותש והוסח דעתי ממשהו אחר, ונשרתי שוב מהקורס. הניסיון השלישי קרה כבר בכיתה י"א, כשהתבגרתי עוד יותר והגיע הזמן להחליט לאן ללכת, ובאופן עקרוני כיוונתי בתת מודע ל-IT, שכן אהבתי לבלות על המחשב, וזה לא. עניין: לשחק משחקים, תכנות, סרטים או מה שזה לא יהיה, וחשבתי שתכנות זה מעניין, כי פעם הראיתי יצירתיות במשחקים, ואני יודע כמה זה מגניב ליצור משהו משלך ולתת דרור ליצירתיות שלך. אז חזרתי שוב לקורסים ועם גישה רצינית יותר, ותכונה מעניינת: בכל פעם שעשיתי קאמבק, עברתי הכל מההתחלה, כדי לוודא שאני שולט במה שעצר אותי קודם. הפעם היו הרבה יותר פירות: די מהר עליתי ל-20 רמות וכבר התקרבתי ל-30, וכל זה היה בחופשת הקיץ לפני השנה הראשונה שלי באוניברסיטה, למעשה זה היה משהו כמו צעדה מאולצת בג'אווה תוך שלושה חודשים , כי למדתי אז די הרבה :) בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה ספגתי מקצועות הקשורים לתכנות בקלות רבה ותמיד הייתי הכי פעיל בשיעורים, כי הבנתי וידעתי הכל, בניגוד לרוב חבריי לכיתה שעמדו מולם הכל זו הפעם הראשונה שהם ציפו שהאוניברסיטה תלמד הכל. אבל התברר שמערכת החינוך, המיועדת לקולקטיביזם, לא נועדה לאינדיבידואליזם ולהוראת כל אדם בנפרד, לא מאפשרת לאף אחד לפגר בידע ולא ללכת לספסל ההדביקות, אז בהתחלה לא ספרתי על השכלה אוניברסיטאית, וצדק לחלוטין בשנה השנייה כבר מלאו לי 18, וכמה חודשים אחרי זה, בחורף, קרה אירוע שהיה לי קשה לעבור. נפרדנו מבחורה שהיינו מאוד קרובים איתה. זה שלח אותי לנוקאאוט רגשי לזמן מה, אבל זה גם נתן לי יותר נחישות ובהמשך, כוח להמשיך הלאה ולהתפתח. ואז מגיע המזל לזירה בדמות חבר מאותם קורסים, איתו הצלחנו להיפרד במהלך תחרויות מאמרים. באותו זמן כבר היו לי כמה כישורים באביב (לא הרבה בהשוואה למה שאני יכול לעשות עכשיו, אבל הבנתי למשל הזרקה), עבודה עם מסדי נתונים, jdbc, hibernate (גם כאן, לא עמוק כמו עכשיו), ב כללי, סט מיומנות לא רע עבור קורות חיים. ניקיטה קוליאדין (תודה רבה לו) כתבה לי במברק עם התכנים הבאים בקירוב (עשוי להיות מעוות יצירתי לצורכי כוח אדם ולקצץ למינימום): - Kukusiki, מגייס מחברה אחת X כתב לי, הם מחפשים ג'וניור. אני כבר עובד בחברת Y, אז החלטתי להמליץ ​​עליכם, יפנו אליכם, הנה קישור למשרה, הכינו קורות חיים, אל תשכחו לכתוב כמה פרויקטים במדור "ניסיון בעבודה". - שלום, אבל כאן זה מלא, למקרה שאני לא יכול להתמודד עם זה, אין לי מספיק כישורים - כן // סוף השיחה כתוצאה מכך הם יצרו איתי קשר, שלחו לי מבחן חלק מס' 1, ואז חלק מס' 2, ואז בדקו מהר בסקייפ שאני יכול לדבר לפחות כמה מילים באנגלית (אני אוהב לשמוע מוזיקה באנגלית ואני גם שיפרתי את האנגלית שלי ממשחקים, אז עברתי כאן), הם קראו לי לראיון, שבו אמרו "יש לנו חלוקה ברורה לחלק האחורי והקדמי, אתה אחורה", מה ששימח אותי, כי החזית ב- מקום פנוי הצביע על "זוויתי", אותו למדתי במהלך היומיים האחרונים. כתוצאה מכך, לאחר שפתרתי את הבעיות של "איך תשלב לימודים ועבודה" בעזרת "איכשהו", לקחתי סיכון ותעדפתי עבודה מעל האוניברסיטה ונכנסתי ל-IT. זה היה בפברואר השנה, והחודש כבר עבדתי כאן חצי שנה בתור צעיר ואספר לכם קצת על העבודה עצמה. לוח הזמנים שלנו הוא כדלקמן: 8 שעות ביום, ניתן להגיע מ-9 עד 11 בכל זמן שתרצו, שעה צהריים. במשרד יש מטבח קטן בו מנהלים מניחים דברים טובים בחינם (עוגיות, תפוחים, מיצים, גזר וכו'), יש מכונת קפה, תה/קפה/קקאו/חלב חינם וכמובן מים :)) בשעה 11: 15 כל יום שיש לנו מדי יום, שבו אנחנו מספרים לכם מה עשינו ומה נעשה היום. אנחנו חברת מוצר ומרגע ההתחלה הייתי מעורב באופן פעיל בפרויקט, מבלי להיכנס לפרטים, אבל בפרויקט הזה כבר הזדמן לי ללמוד הרבה בחלק האחורי, להרגיש את Docker, פרוטובאפים, ארכיטקטורת מיקרו-שירותים וכו'. צוות: פצצה, שלום והרמוניה, לעתים קרובות כמה בדיחות, אווירה עליזה, לא קפדן ונאמן. אולי פספסתי עוד משהו שכדאי לספר, אבל אני מרגיש שהנושא כבר נגרר, ורציתי לתת עוד עצות לאחרים, אז... עצות מניסיוני 1. אל תסמוך על חינוך ביתי, הדרך להצלחה רק באמצעות חינוך עצמי. עבור אוניברסיטה או מוסד גבוה אחר, לרוב, אתה תהיה רק ​​עוד בורג במערכת, סביר להניח שגם תיפול תחת ידיהם של מורים חסרי ניסיון או עם ניסיון מיושן, המוזרויות של התפיסה שלך לא יילקחו בחשבון חשבון בתהליך החינוכי (אתה אוהב ללמוד דרך ספרים, דרך סרטונים, דרך מאמרים קצרים, דרך התנסות מעשית? יש הרבה דרכים ללמוד, ותאמין לי, לא סביר שההעדפות שלך יילקחו בחשבון). 2. אל תבחרו בחברות בבעלות המדינה או בחברות הקשורות איתן. זה נכתב לאחרונה בפוסט על המשאב הזה, לאחרונה קיבלתי "כמה הערות" מחבר שלי על המקום שבו הוא עובד, וזו בדיוק חברה שקשורה למדינה. חברות. על פי תיאורו, זהו משכן אמיתי של דחיינות. קשה לצבור ניסיון יקר כאן. 3. לדעת לקבוע סדרי עדיפויות.סיים בשקט את לימודיך באוניברסיטה במשך כמה שנים וקבל תעודה, או לקחת סיכון ולכו לכבוש IT - מה היית בוחר? הוסף כאן לחץ מההורים, לחץ מפחד מטעויות ושאר רגשות שליליים. עם זאת, אם אתה מרגיש שהסיכון שווה את זה, אז קח את הסיכון. אני לא חובב סיכונים חסרי מחשבה כשהסיכוי שהם יובילו להצלחה הוא קטן ביותר, אבל אם אתה רואה שההזדמנות היא די אמיתית ואתה יכול איכשהו, אולי אפילו דרך התחת שלך, לתפוס אותה - לתפוס אותה. 4. אל תשכח את החיים האישיים שלך ואת עצמך. נקודה זו מיועדת לאלה שעלולים לחוות לחץ לעיתים קרובות, גם אם נראה שאין צורך בכך. הקשב לאני הפנימי שלך, למה שחסר לך, מה אתה רוצה, כי אם אתה נכנס לגמרי לקריירה ולעבודה שלך, אתה מסתכן שלעולם לא תקבל את מה שאתה באמת רוצה, לא להגשים חלק מהחלומות, הרצונות שלך, ולבסוף להשיג את הגוף שלך בצורה נהדרת להתעצב, ללמוד משהו חדש והרשימה נמשכת לנצח. תשאיר מקום לעצמך. אני אסיים כאן, אני מקווה שהתעניינתם לקרוא את כל המחשבות שלי, שהפעם החלטתי לפרוש הכל בערמה ולתת פורקן לכל מה שמסתובב לי בראש. עכשיו אני בן 18 (עד ה-31 לחודש זה) ואני שמח שנתקלתי במשאב הזה בזמן הנכון והכל יצא טוב מאוד. בהצלחה ואהבה לכולם :) נ.ב. התמונה היא הלוגו של Twenty One Pilots, אני אוהב את הקבוצה.