ירושה מרובה ב-Java. השוואה של הרכב וירושה

"בעיית היהלומים"

package com.journaldev.inheritance;
public abstract class SuperClass {
   	public abstract void doSomething();
}

package com.journaldev.inheritance;
public class ClassA extends SuperClass{
    @Override
 public void doSomething(){
        System.out.println("Какая-то реализация класса A");
    }
  //собственный метод класса  ClassA
    public void methodA(){
    }
}

package com.journaldev.inheritance;
public class ClassC extends ClassA, ClassB{
    public void test(){
        //вызов метода родительского класса
        doSomething();
    }
}

ריבוי ירושה וממשקים

package com.journaldev.inheritance;
public interface InterfaceA {

    public void doSomething();
}

package com.journaldev.inheritance;

public interface InterfaceB {

    public void doSomething();
}

package com.journaldev.inheritance;

public interface InterfaceC extends InterfaceA, InterfaceB {

    //метод, с тем же названием описан в  InterfaceA и InterfaceB
    public void doSomething();

package com.journaldev.inheritance;

public class InterfacesImpl implements InterfaceA, InterfaceB, InterfaceC {

    @Override
    public void doSomething() {
        System.out.println("doSomething реализация реального класса ");
    }

    public static void main(String[] args) {
        InterfaceA objA = new InterfacesImpl();
        InterfaceB objB = new InterfacesImpl();
        InterfaceC objC = new InterfacesImpl();

        //все вызываемые ниже методы получат одинаковую реализацию конкретного класса

        objA.doSomething();
        objB.doSomething();
        objC.doSomething();
    }
}

קומפוזיציה כישועה

package com.journaldev.inheritance;

public class ClassC{

    ClassA objA = new ClassA();
    ClassB objB = new ClassB();

    public void test(){
        objA.doSomething();
    }

    public void methodA(){
        objA.methodA();
    }

    public void methodB(){
        objB.methodB();
    }
}

הרכב או ירושה?

1. נניח שיש לנו את השילוב הבא של כיתות הורה-יורש:

   ClassC.java

   package com.journaldev.inheritance;
   
   public class ClassC{
   
   public void methodC(){
     	}
   
   }

   ClassD.java

   package com.journaldev.inheritance;
   
   public class ClassD extends ClassC{
   
       public int test(){
           return 0;
       }
   }

   הקוד שלמעלה מקמפל ועובד מצוין, אבל מה אם ClassCהוא היה מיושם אחרת:

   package com.journaldev.inheritance;
   
   public class ClassC{
   
       public void methodC(){
       }
   
       public void test(){
       }
   }

   שימו לב שהשיטה test()כבר קיימת במחלקה הצאצאית, אך מחזירה תוצאה מסוג אחר. כעת ClassD, במקרה שאתה משתמש ב-IDE, הוא לא יתבצע קומפילציה. יומלץ לך לשנות את סוג ההחזרה בכיתה צאצא או על.

   עכשיו בואו נדמיין מצב שבו יש ירושה רב-שכבתית של מחלקות ומחלקת העל לא זמינה לשינויים שלנו. כעת, כדי להיפטר משגיאת ההידור, אין לנו אפשרויות אחרות מלבד לשנות את החתימה או השם של שיטת המשנה. נצטרך גם לבצע שינויים בכל המקומות שבהם נקראה השיטה הזו. לפיכך, הירושה הופכת את הקוד שלנו לשביר.

   הבעיה שתוארה לעיל לעולם לא מתרחשת במקרה של קומפוזיציה, ולכן הופכת את האחרון להעדיף על פני ירושה.

2. הבעיה הבאה בירושה היא שאנו חושפים את כל השיטות של ההורה ללקוח. ואם הסופר-קלאס לא מתוכנן בצורה מאוד נכונה ומכיל חורי אבטחה. לאחר מכן, למרות שאנו דואגים באופן מלא לאבטחה ביישום תת-הכיתה שלנו, עדיין נהיה תלויים ביישום הפגום של מחלקת האב.

   קומפוזיציה עוזרת לנו במתן גישה מבוקרת לשיטות של מעמד-על, בעוד שהירושה אינה שומרת על כל שליטה על השיטות שלה. זהו גם אחד היתרונות העיקריים של הרכב על פני ירושה.

3. יתרון נוסף של קומפוזיציה הוא שהוא מוסיף גמישות בעת קריאה לשיטות. היישום של המחלקה ClassCהמתוארת לעיל אינו אופטימלי ומשתמש בקישור מוקדם למתודה הנקראת. שינויים מינימליים יאפשרו לנו להפוך את קריאת המתודה לגמישה ולאפשר כריכה מאוחרת (כריכה בזמן ריצה).

   ClassC.java

   package com.journaldev.inheritance;
   public class ClassC{
       SuperClass obj = null;
       public ClassC(SuperClass o){
           this.obj = o;
       }
       public void test(){
           obj.doSomething();
       }
   
       public static void main(String args[]){
           ClassC obj1 = new ClassC(new ClassA());
           ClassC obj2 = new ClassC(new ClassB());
   
           obj1.test();
           obj2.test();
       }
   }

   התוכנית למעלה תציג:

   doSomething implementation of A
   doSomething implementation of B

   גמישות זו בקריאת השיטה אינה נראית עם ירושה, מה שהופך את הקומפוזיציה לגישה הטובה ביותר.

4. בדיקת יחידות קלה יותר במקרה של קומפוזיציה מכיוון שאנו יודעים שלכל השיטות המשמשות ב- superclass אנו יכולים לדחוס את המבחנים, בעוד בירושה אנו תלויים מאוד ב- superclass ולא יודעים כיצד השיטות של מחלקת האב יהיה בשימוש. לכן, עקב ירושה, נצטרך לבדוק את כל השיטות של מחלקת העל, וזו עבודה מיותרת.

   באופן אידיאלי, יש להשתמש בירושה רק כאשר מערכת היחסים " is-a " נכונה עבור כיתות ההורה והילד, אחרת יש להעדיף הרכב.