סיפור המעבר של המתכנת דמיטרי לארה"ב

אנו ממשיכים בסדרה מיוחדת של חומרים על העברת מתכנתים מאוקראינה, בלארוס ורוסיה למדינות אחרות. מפתחים מספרים לך איך למצוא עבודה בחו"ל, לעבור ולהסתגל במקום. הגיבור השישי שלנו הוא המפתח דמיטרי מהעיר זפורוז'יה שבאוקראינה. ב-2015 עבר לארה"ב. אני בא מהעיר זפורוז'יה שבאוקראינה. החלטתי להיות מתכנתת בצעירותי, למרות שאבי מיאש אותי. ההורים שלי יעצו לי ללמוד להיות חשמלאי, כי המקצוע הזה תמיד יהיה שימושי. אבל הלכתי ללמוד תכנות באקדמיה הממלכתית של זפורוז'יה. לאחר שסיימתי את האוניברסיטה, עבדתי בזפורוז'יה כשנה, ואז עברתי לקייב. בקייב עבדתי בכמה חברות, האחרונה שבהן הייתה חברת מיקור החוץ EPAM.

מעבר דירה

לפני מספר שנים, EPAM החלה להעביר את משרדה האוקראיני לצ'כיה. אירופה לא משכה אותי. חשבתי שאם אעבור, זה יהיה לארצות הברית. העדיפויות שלי בבחירת מדינה לרילוקיישן היו עבודה מעניינת ושכר גבוה. למה אני אומר שעבודה מעניינת נמצאת בארה"ב? כן, כי כל הפרויקטים המעניינים "צומחים" משם. באוקראינה, 95% מחברות ה-IT עוסקות במיקור חוץ. כל החברות הידועות מקורן בארה"ב (פייסבוק, אמזון, גוגל). בארה"ב אתה יכול לפגוש אנשים שיודעים ויכולים לעשות הרבה יותר. הגשתי בקשה לרילוקיישן בתוך EPAM והתראיינו לכמה פרויקטים. כולל בפרויקט פיננסי - עבדתי על דומה בעבר. כלומר, עברתי לארה"ב, אבל המשכתי לעבוד ב-EPAM על פרויקט עבור הבנק השוויצרי UBS. ל-EPAM יש צוות רילוקיישן משלה. הם קבעו לי ראיון בשגרירות וגם שילמו על הנסיעות שלי. כרטיסים עולים בסביבות אלף דולר לשניים. בחודש הראשון שכרו לי בית בג'רזי סיטי - זה היה בערך 4.5 אלף דולר, וגם שילמו על השכרת הרכב. שילמתי 150-200 דולר בחודש עבור חניה. כל המהלך עלה 8,000 דולר. קיבלתי גם הלוואה של 10,000 דולר. בלי הכסף הזה זה יהיה קשה.

תיעוד

בסך הכל, מערכת ההגירה האמריקאית קצת שבורה. כשהממשלה הכניסה מכסת ויזה, ההנחה הייתה שהם רוצים לייבא את הטוב ביותר, אבל למעשה הם התחילו לייבא את הזול ביותר - אלה שהיו מוכנים לעבוד מתחת לשכר השוק לפי מה שנקרא "הסכם שבשתיקה". ההסכם הזה הוא שאדם מועבר לארה"ב תמורת משכורת נמוכה, אחר כך הוא מקבל גרין קארד, ואז הוא הולך "ללחם בחינם". בכל שנה באפריל נפתחת מכסת אשרות העבודה H-1B (למשל כ-65 אלף אשרות עבודה בשנה). חברות מיקור חוץ ממלאות את המכסה הזו ממש תוך שבוע. זה משמש בעיקר חברות הודיות גדולות והרבה פחות על ידי חברות מיקור חוץ אוקראיניות, רוסיות ובלארוסיות. ישנה אפשרות רילוקיישן נוספת מלבד אשרת H-1B - רילוקיישן פנימי לעסקים. זה משמש כפרצה לעקוף את אשרת H-1B, אבל זה לא מאוד מועיל לעובד. ב-H-1B אתה יכול להחליף עבודה, אבל בוויזת L אתה לא יכול. אשרת רילוקיישן זו משמשת חברות רבות בשוק. לפי תנאי העבודה ב-EPAM, הוצאת גרין קארד מתחילה שנה לאחר המעבר. לקח לי בערך שנתיים ו-8 חודשים להשיג גרין קארד. לאחר קבלת גרין קארד, עזבתי את עבודתי כי הייתי עייף נפשית ופיזית מאוד עד אז. נחתי כמה חודשים, ואז חיפשתי עבודה בשוק הפתוח.

החלפת עבודה

די קשה למצוא עבודה בשוק החופשי של ארה"ב; זו לא אוקראינה. באוקראינה, למשל, אתה שולח את קורות החיים שלך לעשר חברות, לפחות חמש מהן יזמינו אותך לראיון ולפחות שתיים יציעו לך הצעה. בארה"ב הכל לא ככה: התחרות די גבוהה, כאן אתה צריך להיות בעל ידע טוב במדעי המחשב, אלגוריתמים, מבני נתונים, במהלך ראיונות הם נותנים לך משימות - אתה צריך לכתוב תוכנית ישירות ב-Google Doc ולדון בזה עם המרואיין. התחלתי לפתור בעיות לפני ראיונות. כדי להיכנס למשרד טוב בארה"ב, אתה צריך לפתור לפחות מאה בעיות ולהשקיע כמה חודשים של זמן. זה בדיוק מה שעשיתי. מתוך 100 קורות חיים שנשלחו, 5 חברות הזמינו אותי לראיון. כתוצאה מכך, בסופו של דבר עבדתי עם חברה קטנה שעובדת עם בלוקצ'יין. משכה אותי העובדה שמשרד החברה ממוקם בווירג'יניה, ליד המכון הפוליטכני של וירג'יניה ואוניברסיטת המדינה . זול לגור כאן, רחוק מערים גדולות, 4 שעות נסיעה מוושינגטון. אני גר בעיירה רדפורד, מרכז האזור הוא העיר בלקסבורג, מרכז פיננסי מיני של הטריטוריה הזו. אני שוכר כאן בית שלם בערך באותו מחיר כמו דירת חדר שינה אחד בניו ג'רזי. כל השאר גם כאן זול יותר.

דיור

שכרנו בית בניו ג'רזי תמורת 1,400 דולר. גרנו בקוטג' בן שתי קומות - כל אחד עם 4 דירות. המתחם כלל 20 בתים. באוקראינה, לחיות בעיר גדולה זה מגניב. בארה"ב הכל שונה: לחיות בערים גדולות זה מאוד מאוד יקר. ביום הראשון שלנו בארה"ב, חבר לקח אותנו למנהטן, האזור היקר ביותר בניו יורק. חשבתי שהכל בטח שונה שם, מאוד מגניב. ישבנו על הבר תמורת 100 דולר, רק שתינו בירה ואכלנו כנפיים. ואז חשבתי: למה זה כל כך יקר ולא נוח? כי הברים האלה משלמים את חלק הארי מההכנסות שלהם תמורת שכר דירה יקר מאוד. הדירות במנהטן קטנות והמסים גבוהים יותר. זו הסיבה שהאמריקאים העשירים עוברים מהעיר.

משכורות

עברתי לארה"ב במשכורת של 85 אלף בשנה. הוא קיבל הכנסה נטו של 5.5 אלף דולר בחודש. שילמתי מסים בערך 12% מההכנסה שלי. בניו ג'רזי, לקבל 5.5 אלף זה פחות משתלם מאשר לקבל 3-4 אלף דולר בקייב. כשעזבתי את EPAM כבר הרווחתי בערך 100 אלף בשנה. עכשיו אני מרוויח 155 אלף דולר בשנה (10 אלף דולר לחודש אחרי מיסים), אבל חייבים לקחת בחשבון שאני גר באזור זול. אם אתה גר בעמק הסיליקון, אתה צריך להרוויח כ-250 אלף דולר בשנה, אולי יותר. אני מצליח לחסוך בזכות זה שיש לנו דיור זול. שכר המחיה למשפחה שלנו הוא 3,000 דולר.

מיסים

ישנם מספר סוגי מיסים בארה"ב. יש מס פדרלי - הוא פרוגרסיבי, כלומר תלוי ברווחים. המס הבא הוא מס המדינה: אני משלם 5%, המס הזה זהה לכל תושבי המדינה. בהמשך מגיעה שיטת הארנונה, יש מס מכירה (במקביל למע"מ), יש מס מקרקעין: מדי שנה צריך לשלם אחוזים משווי השוק של ביתכם. בווירג'יניה זה לא יקר, עבור בית של כ-250 אלף דולר צריך לשלם 1.5 אלף דולר בשנה. ברמת ההשתכרות שלי אני משלם כ-18% מסים. אם יש לך בית משלך, תצטרך לשלם גם ארנונה.

תרבות עבודה

התחרות בארה"ב גבוהה, הרבה יותר קל להיפרד מאנשים בעבודה מאשר באוקראינה. סגנון התקשורת עם העובדים תלוי בחברה. אם זה איזה בנק ישן, יש הרבה בירוקרטיה. אם מדובר בסטארט-אפ, אז הכל מאוד שקוף. אני מאוד אוהב את אווירת הסטארט-אפ. באופן כללי, האמריקאים עובדים יותר מאוקראינים. יש הרבה אנשים בארה"ב שעובדים בסופי שבוע. האמריקאים יותר חרוצים. בעבודה כאן, ככלל, האנשים מגוונים מאוד. אמריקאים לבנים, הודים, אפרו אמריקאים. מכבדים כאן מרחב אישי, תכונות אישיות וכדומה. למשל, אני זוכר תקרית בעבודה שלעולם לא הייתה מתרחשת באוקראינה. בחור צעיר עזב את עבודתו ובמהלך שיחת זום ביקש להתפלל על סיום עבודתו. זה די נורמלי כאן, אף אחד לא אמר שום דבר נגד זה.

תִקשׁוֹרֶת

תקשורת קשה לי אישית. לאחרונה אנחנו כמעט לא מתקשרים עם אף אחד. כעת המצב מסובך בהסגר. בעבר, תקשרנו בעיקר עם מהגרים מאוקראינה. יש לי בעיקר הודים, אוקראינים ורוסים בעבודה. אשתי עברה קורס אנגלית ופגשה שם נשים מקסיקניות. אנחנו ממשיכים לתקשר עם חברינו מהפזורה האוקראינית באינטרנט. יש לנו תוכנית להכיר חברים אמריקאים, אבל בינתיים זה לא הולך טוב. באופן כללי, אנשים כאן די ידידותיים וחברותיים. פעם, כשהיינו תקועים בג'יפ ביער, ניסינו להזעיק את הסיירים, הם הפנו אותנו ל-911. חשבתי שזה טיפשי להתקשר לשם על נושא כזה. כתוצאה מכך, כתבנו בפייסבוק ובאו חברים אמריקאים ושלפו אותנו. אמריקאי אחד אמר לי: "לא נעזוב מכאן עד שנהיה בטוחים שעזבת". אז מערכת הסיוע ההדדית עובדת כאן. זה הפתיע אותי מאוד. אגב, עובדה מעניינת היא שעבודת הכבאים משולמת במלואה מתרומות. זוהי דוגמה לארגון עצמי של החברה. האמריקאים כאומה מצפוניים יותר מאשר בחברה שלנו.

פְּנַאִי

זול להסתובב בארה"ב, אז לטייל כאן זה מגניב. למדינה יש יערות רבים ונהר. בניתי לעצמי בית מרחץ בבית. יש לי עבודה בישיבה והיו לי בעיות בגב, אז יש שולחן עיסוי בבית המרחץ. יש לי חדר כושר בקומת הקרקע של הבית שלי. לחיות בארה"ב זו חוויה טובה מאוד. מאוד נוח לגור כאן, יש הרבה דברים קטנים שמתרגלים אליהם מהר. צריך לחיות בתרבות האמריקאית, ולו רק בגלל שהיא שונה מאוד מהתרבות האירופית.